פסק-דין בתיק רע"א 8613/10

השופט י' דנציגר:

           לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט א' בכר) בתא"ק 13113-07-10 מיום 9.11.2010, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק) מחמת קיומה של תניית בוררות מחייבת בין הצדדים.

תמצית עובדות המקרה וההליכים הקודמים

1.             בין המבקשת לבין המשיבה נכרת הסכם לפיו שימשה המבקשת, שהינה סוכנות נסיעות, כנציגת מכירות כללית בלעדית של המשיבה בישראל (General Sales Agent - GSA). כמו כן כלל ההסכם תניית בוררות, לפיה על כל סכסוך בין הצדדים להסכם יחול הדין האנגלי והצדדים יוכלו לפנות בכל הליך משפטי הקשור להסכם לבתי המשפט באנגליה. עוד נקבע בתנייה כי הצדדים מסכימים להפנות כל סכסוך הנובע מן ההסכם לבורר יחיד אשר ימונה על ידי ה-Chamber of Commerce בלונדון, ואשר יפסוק לפי כללי ה-ICC.

2.             ביום 24.1.2010 עתרה המבקשת לבית המשפט המחוזי לשם קבלת סעד הצהרתי לפיו המשיבה הפרה את ההסכם עמה בכך שהפנתה חלק מטיסותיה בקו תל אביב-קייב לחברת DONBASAERO AIRLINES LLC (להלן: DONBASAERO) בניגוד להסכם. במקביל להגשת המרצת הפתיחה הגישה המבקשת בקשה לסעד של צו מניעה זמני נגד המשיבה, שיאסור עליה על העברת הטיסות ל-DONBASAERO (אשר אף היא צורפה כמשיבה לבקשה). ביום 28.1.2010 דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיא י' זפט) את הבקשה לצו מניעה זמני. בהחלטתו זו ציין בית המשפט כי:

"א. ההסכם בין המבקשת לאירוסויט לא מקנה למבקשת זכות להתערב בשיקוליה העסקיים של אירוסויט, ואינו כולל התחייבות של אירוסויט כלפי המבקשת לקיים טיסות בהיקף כלשהו.

ב. ההחלטה להכניס לקו תל אביב-קייב מפעיל נוסף... נקבעה בהסכם בין שתי המדינות, ישראל ואוקראיינה, וזו עובדה שאינה ולא הייתה בשליטת או השפעת אירוסויט.

ג. פועל יוצא מהאמור לעיל הוא, שסיכויי המבקשת לזכות בסעד הנתבע על ידה הינם במקרה הטוב קלושים."

           לבסוף, הוסיף בית המשפט כי:

"מוצע למבקשת להסכים, כי בכפוף לזכותה לבקש רשות ערעור על החלטתי ולתוצאות הליך כזה אם ינקט, תדחה תובענתה ללא צו נוסף להוצאות".

3.             בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטה זו לבית משפט זה (השופט [כתוארו אז] א' גרוניס), נדחתה. יוער כי במסגרת אותה החלטה ציין השופט גרוניס כי:

"על פי הסכם ה-G.S.A אמורים סכסוכים בין הצדדים להתברר בהליך בוררות בלונדון. כמו כן, קיבלו הצדדים על עצמם את הדין ואת סמכות השיפוט האנגלית. למרות זאת, הוגשו התביעה והבקשה לסעד זמני לבית משפט בישראל. מעיון בכתבי בי הדין שהוגשו לערכאה הראשונה עולה, כי לטענתה של המבקשת סירבה Aerosavit למינוי בורר כנדרש לפי הסכם ה-G.S.A... אין הסבר מדוע הבקשה למתן צו מניעה הוגשה בישראל ולא באנגליה, כפי שלכאורה יש לעשות על פי תניית השיפוט שבהסכם. בטיעונים בפניי לא התייחסו הצדדים לשאלה לאיזה מדינה יש סמכות שיפוט לדון בסכסוך (אף כי לטענת המשיבות אין לבית המשפט הישראלי סמכות ליתן את הסעד המבוקש על ידי המבקשת). משכך, איני מוצא מקום להתייחס לסוגיה זו. הנחתי היא, כי לפחות לגבי השלב הנוכחי מוסכם על הכל שלבית המשפט בישראל נתונה סמכות שיפוט" [רע"א 979/10 כספי תעופה בע"מ נ' JSC AEROSAVIT AIRLINE (טרם פורסם, 9.3.2010), פסקה 3].

          לגופו של עניין דחה כאמור השופט גרוניס את הבקשה, בקובעו כי אמנם אין לשלול בשלב זה את טענת המבקשת לפיה פעלה המשיבה בחוסר תום לב, אלא שבנסיבות העניין לא יהיה זה נכון להתערב בחלוקת הטיסות בין החברות. בהקשר זה הטעים בית המשפט כי ממילא נדמה שהמחלוקת בין הצדדים נסבה סביב מספר הטיסות שהעבירה המשיבה ל-DONBASAERO ולא על עצם העברתן, בהינתן שהקצאה של מספר טיסות ל-DONBASAERO הוא עניין מתבקש נוכח מינויה כמוביל נוסף. כן עמד בית המשפט על הקושי המשפטי והפרגמטי הכרוך במתן הוראה שיפוטית בדבר מספר הטיסות המועברות, כאשר דומה שהסמכות לעשות כן שייכת (באופן בלעדי) לרשויות התעופה האוקראיניות.

4.        בהמשך לכך, כחודש מיום מתן ההחלטה בבקשת רשות הערעור הנ"ל, ביום 7.4.2010 עתרה המבקשת למחיקת המרצת הפתיחה ועוד באותו יום זו נמחקה.

5.        בד בבד, חילטה המבקשת כספים אותם הייתה אמורה להעביר למשיבה, כקיזוז עקב הפרת ההסכם לטענתה. בתגובה לכך, הודיעה המשיבה על ביטול ההסכם והגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשת בבית המשפט המחוזי להשבת הכספים שקוזזו. במקביל הגישה המשיבה בקשה לעיקול זמני, לה נעתר בית המשפט. בהמשך לכך, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות, וטענה שהיא הייתה ועודנה מוכנה לעשות הכל על מנת לקיים את הבוררות. המבקשת ציינה כי אמנם היא זו שפנתה ראשונה לבית המשפט (בהמרצת פתיחה), אולם עשתה זאת רק לאחר שפנתה במכתב אל המשיבה, וזו השיבה בלקוניות ולא הביעה הסכמתה למינוי בורר כאמור בהסכם ואף נמנעה מלהתחייב לחדול מהפרת ההסכם. כך, לשיטת המבקשת, התנהלותה של המשיבה לא הותירה בידיה כל ברירה זולת פנייה לערכאות. בנוסף, ציינה המבקשת כי ביום 6.7.2010 אף פנתה ל- Chamber of Commerce and Industry (להלן: LCCI), על מנת למנות בורר במחלוקת בין הצדדים. יוער כי המשיבה מצידה טענה כי ה-LCCI אינו הפורום הנאות לטיפול בפניה, שהרי על פי תניית הבוררות ימונה הבורר על פי כללי ה-ICC. על כן פנתה המשיבה במכתב אל ה-LCCI, ובו ציינה:

"Our Client is keen to ensure that any proposition of an arbitrator is in accordance with the agreement reached between the parties, that agreement contained as mentioned in section 10.1 of the GSA agreement".

6.        בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשת לעיכוב הליכים בקובעו כי המבקשת בחרה להתעלם מהוראות ההסכם עת פנתה לבית המשפט בהמרצת הפתיחה, דבר שיש בו כדי ללמד כי היא לא הייתה מוכנה לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות כנדרש על פי הוראת סעיף 5(א) לחוק הבוררות. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשת לפיה היא עשתה כן עקב דחיפות העניין וקבע כי המבקשת הייתה יכולה לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לסעד זמני בלבד (מבלי להגיש המרצת פתיחה), זאת בהתבסס על סעיף 16(א)(5) לחוק. עוד נקבע כי אין באי היענות המשיבה למכתב המבקשת באשר לפנייה להליך בוררות כדי להצדיק פנייה לבית המשפט. כמו כן קבע בית המשפט כי אין לקבל את טענת המבקשת לפיה פנתה לבית המשפט מאחר ש-DONBASAERO לא הייתה צד להסכם המחייב בוררות, שכן לא הייתה נחיצות דיונית ונחיצות מהותית בצירופה.

תמצית נימוקי הבקשה